״תעלה, אבל תהיה מוכן למשבר תקשורתי.״
ברוח הזאת אישרו לשלומי בן עטר לפרסם סרטון עם בובות של חתן וכלה שנוצרו בבינה מלאכותית. הקהל היה צלמים, אנשים שמפחדים שהטכנולוגיה הזאת תחליף אותם.
בפועל? הם שיתפו את הסרטון, וביקשו להפוך גם אותם לבובות בסרטון הבא.
שחר פולק מארח את שלומי, יוצר התוכן שמאחורי ״מרתף״ ואיש שיווק וסושיאל, לשיחה על הפער בין מה שחברות רוצות להגיד לבין מה שאנשים רוצים לראות.
סושיאל זה לא פרסומת
הרבה מותגים מתבלבלים בין סושיאל לבין שיווק. איך חברות עם אנשים מעניינים ומוצר טוב מצליחות להוציא תוכן משעמם? לפי שלומי, הן מנסות להסביר כמה המוצר מדהים, במקום לספר משהו שמישהו רוצה לשמוע.
הוא מביא כדוגמה מותגים כמו דואולינגו וריינאייר, שלא מפחדים להצחיק. ומהצד השני, את הפחד לחרוג מהשפה של המותג. מרוב שמירה על המותג, מגיעים למצב שאין בו שום אופי.
בוסט לא מציל סרטון משעמם
שלומי מכיר גם את הצד הפחות זוהר: סרטון שקיבל ארבע צפיות, ובלון מיונז שהתפוצץ עליו. הלקח שלו הוא לבדוק מה עובד אורגנית לפני ששמים כסף על קידום. סרטון שלא עובד לא יתחיל לעבוד רק כי שילמתם כדי לדחוף אותו לפיד.
אותו היגיון חל על הוקים. אל תבטיחו בשנייה הראשונה סרטון שאתם לא מספקים.
מהלקוח המתוסכל לסיפור
השיחה עוברת גם ללינקדאין, שבו כולם נשמעים אותו דבר, ולשאלה איך שומרים על קול משלכם בעידן של בינה מלאכותית. שלומי מציע להתחיל מהלקוח: התסכול שלו הוא לפעמים בדיוק המקום שבו מתחיל הסיפור של הפיצ׳ר שלכם.
ולמי שמתחיל סושיאל בחברה, הוא מדבר על מה מעלים, איך מודדים הצלחה, וכמה חופש צריך לתת למי שעושה את זה. כי אנשים רוצים לדבר, לא לשמוע עוד פרסומת.
לפני שאתם מעלים עוד סרטון שמסביר כמה המוצר שלכם מדהים, תשאלו: אם לא הייתם עובדים בחברה הזאת, הייתם נשארים לראות?
הפרק המלא — בלי פילטרים.
צפו ביוטיוב