מועמד שכבר התראיין אצלכם, קיבל ריג׳קט, ונשכח במערכת.
מועמד שקיבל בטעות הודעה שהוא מתקדם.
ומנהל שמוכן לגייס מישהו כי ״יש לו וייב טוב״.
גיוס הוא אחד המקומות שבהם אנחנו אוהבים לספר לעצמנו שאנחנו יודעים לזהות אנשים. ואז מגיע מועמד כריזמטי, או מישהו שמזכיר לנו את עצמנו, או קורות חיים שנראים מושלמים. ופתאום שיקול הדעת שלנו הרבה פחות אובייקטיבי ממה שחשבנו.
שחר פולק מארח את נעמה ברזילי וים שצמן לשיחה על גיוס כמו שהוא באמת נראה: הבלגן, הפדיחות, ההטיות, והחיכוכים עם מנהלים מגייסים.
מכאוס לשיטה
כמה פדיחות יכולות לקרות כשאין תהליך מסודר? בגדול, הרבה. נעמה וים מספרות על הטעויות עצמן, ועל הדרך שבה הופכים כאוס בתהליכי גיוס לשיטה שעובדת.
המטרה היא לא להפוך כל מועמד לעוד שורה באקסל. המטרה היא תהליך שמזהה את האנשים הנכונים, בלי לאבד את האנושיות בדרך.
מי שלא התקבל הוא עדיין שגריר
מועמד שנדחה לא נעלם. הוא מספר לחברים איך עבר עליו התהליך, והוא עשוי לחזור בעוד שנה. לכן גם מי שלא התקבל הוא שגריר של החברה.
השיחה נוגעת גם בגיוס בזמן מלחמה, ובלמה דווקא אז אנושיות בתהליך חשובה יותר מתמיד.
culture fit או culture add
כמה מסוכן להביא לחברה אדם שלא מתאים לה, מוכשר ככל שיהיה? נעמה וים מדברות על ההבדל בין culture fit לבין culture add, על איך מזהים התאמה תרבותית בראיון, ועל מועמד שנראה מושלם על הנייר אבל לא צריך לגייס אותו.
Go או No-Go
בסוף כל תהליך יש פגישה אחת שבה מחליטים. שם עולה השאלה שאף תהליך לא יכול לענות עליה בשבילכם: מתי לסמוך על המערכת, ומתי דווקא על הבטן.
ונשארת הדילמה הכי קשה בגיוס: מה מסוכן יותר, לגייס את האדם הלא נכון, או לפספס את האדם הנכון?
הפרק המלא — בלי פילטרים.
צפו ביוטיוב
